עבודת הגשה בתנ"ך על שמואל ב'
הדמות:אבשלום
המקורות הם:
אתר סיכומים-סיכום על חיי אבשלום
1. כיצד ילדותי עיצבה את דמותי ואת התנהגותי בהמשך חייך?
גדלתי בבית מלכות,אני בן של נסיכים גם מצד האמא (מעכה בת תלמי מלך גשור) וגם מצד האבא(דוד המלך). התרחשו במשפחתי שני אירועים אכזריים שבהם היתה מעורבות של המלך ולא היה צדק:אחד היה רצח אוריה על ידי אבי דוד,והשני היה האונס של תמר על ידי אמנון.אירועים אלה בעצם,עיצבו את דמותי וגרמו לי לחשוב ולהתנהג איך שהתנהגתי.בעקבות האירועים הללו הבנתי בעצם למלך מותר הכל,לקחת אישה בכוח,להרוג,ולצאת בסופו של דבר נקי ללא כל עונש.בילדותי אבי לא חינך אותי נכון,והייתי ילד מפונק מפני שגדלתי בבית מלכות, וכתוצאה מכך יצא ממני אדם "מנופח" עם אגו גדול.אבי לא נתן לי ערכים מוסריים שונים כמו למשל שאסור לרצוח אדם אחר גם אם אתה חש נגדו שנאה רבה.לכן כנראה קרה מה שקרה עם אמנון.ההורים שלי מאוד אהבו אותי אך לא הסבירו לי כיצד יש להתנהג איתם,כיצד לחלוק להם כבוד וכבוד לאחרים ולקבל את המעשים והדעות של האחר.כך מצאתי את עצמי מורד ומנסה לקחת לאבי את תפקידו ולהוציא אותו רע בפני כל העם.בהיותי נער,אבי לא נתן לי את התכונות החיוביות שהיו לו-הוא לא טרח ללמד אותי כיצד להיות נחוש ולא לפחד מאף אחד,להיות כאריזמטי וללכת תמיד עם ראש מורם.כתוצאה מהחינוך הזה שקיבלתי לא זכיתי להיות כמוהו,ומה שיצא ממני בגללו זה בן אדם אגואיסט מרדן ופחדן שחושב רק לטובת עצמו.
2.מה היו האירועים המשמעותיים והחשובים ביותר שהשפיעו על חייך בעיקר?
א.אונס אמנון את תמר ורצח אמנון-האירוע האכזרי הזה שהתרחש בחיי הוא היה אחד האירועים הבולטים והחשובים שהשפיעו על חיי.אירוע זה הייתי מעדיף לשכוח מפני שבעצם בו רצחתי את אחי והוא גרם לכך שמאוד התרחקתי ונהיתי שנוא על אבי דוד.הכל התחיל בכך שאמנון ביקש שיביאו לו את תמר אחותי,בטענה שהוא חולה ואם תמר תבוא זה יגרום לו להרגיש טוב יותר. כאשר תמר באה אליו הוא אנס אותה באכזריות.
"וַיְהִי אַחֲרֵי-כֵן, וּלְאַבְשָׁלוֹם בֶּן-דָּוִד אָחוֹת יָפָה--וּשְׁמָהּ תָּמָר; וַיֶּאֱהָבֶהָ, אַמְנוֹן בֶּן-דָּוִד. ב וַיֵּצֶר לְאַמְנוֹן לְהִתְחַלּוֹת, בַּעֲבוּר תָּמָר אֲחֹתוֹ--כִּי בְתוּלָה, הִיא; וַיִּפָּלֵא בְּעֵינֵי אַמְנוֹן, לַעֲשׂוֹת לָהּ מְאוּמָה". "וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל-הַמֶּלֶךְ תָּבוֹא-נָא תָּמָר אֲחֹתִי וּתְלַבֵּב לְעֵינַי שְׁתֵּי לְבִבוֹת, וְאֶבְרֶה, מִיָּדָהּ. ז וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶל-תָּמָר, הַבַּיְתָה לֵאמֹר: לְכִי נָא, בֵּית אַמְנוֹן אָחִיךְ, וַעֲשִׂי-לוֹ, הַבִּרְיָה. ח וַתֵּלֶךְ תָּמָר, בֵּית אַמְנוֹן אָחִיהָ--וְהוּא שֹׁכֵב; וַתִּקַּח אֶת-הַבָּצֵק ותלוש (וַתָּלָשׁ) וַתְּלַבֵּב לְעֵינָיו, וַתְּבַשֵּׁל אֶת-הַלְּבִבוֹת. ט וַתִּקַּח אֶת-הַמַּשְׂרֵת וַתִּצֹק לְפָנָיו, וַיְמָאֵן לֶאֱכוֹל; וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן, הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלַי, וַיֵּצְאוּ כָל-אִישׁ, מֵעָלָיו. י וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל-תָּמָר, הָבִיאִי הַבִּרְיָה הַחֶדֶר, וְאֶבְרֶה, מִיָּדֵךְ; וַתִּקַּח תָּמָר, אֶת-הַלְּבִבוֹת אֲשֶׁר עָשָׂתָה, וַתָּבֵא לְאַמְנוֹן אָחִיהָ, הֶחָדְרָה. יא וַתַּגֵּשׁ אֵלָיו, לֶאֱכֹל; וַיַּחֲזֶק-בָּהּ וַיֹּאמֶר לָהּ, בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי. וַתֹּאמֶר לוֹ, אַל-אָחִי אַל-תְּעַנֵּנִי--כִּי לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן, בְּיִשְׂרָאֵל: אַל-תַּעֲשֵׂה, אֶת-הַנְּבָלָה הַזֹּאת. יג וַאֲנִי, אָנָה אוֹלִיךְ אֶת-חֶרְפָּתִי, וְאַתָּה תִּהְיֶה כְּאַחַד הַנְּבָלִים, בְּיִשְׂרָאֵל; וְעַתָּה דַּבֶּר-נָא אֶל-הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ. יד וְלֹא אָבָה, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ; וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ, וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ".
שנתיים לאחר האונס הזמנתי את אבא שלי עבדיו,ובניו.לאחר שאבא שלי סירב לבוא,באו רק עבדיו ובניו ובינהם, אמנון.ניצלתי את ההזדמנות הזו על מנת לנקום בו על המעשה הזה וגם מפני שאמנון היה יורש העצר ורציתי להיות המלך הבא,לכן ציוותי על נערי להרוג את אמנון.זה היה מעשה שגוי לחלוטין לדעתי,מעשה שפירק את הקשר עם אבי לגמרי.
"וַיְצַו אַבְשָׁלוֹם אֶת-נְעָרָיו לֵאמֹר, רְאוּ נָא כְּטוֹב לֵב-אַמְנוֹן בַּיַּיִן וְאָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם הַכּוּ אֶת-אַמְנוֹן וַהֲמִתֶּם אֹתוֹ--אַל-תִּירָאוּ: הֲלוֹא, כִּי אָנֹכִי צִוִּיתִי אֶתְכֶם--חִזְקוּ, וִהְיוּ לִבְנֵי-חָיִל. כטוַיַּעֲשׂוּ נַעֲרֵי אַבְשָׁלוֹם, לְאַמְנוֹן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה, אַבְשָׁלוֹם; וַיָּקֻמוּ כָּל-בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וַיִּרְכְּבוּ אִישׁ עַל-פִּרְדּוֹ--וַיָּנֻסוּ. ל וַיְהִי, הֵמָּה בַדֶּרֶךְ, וְהַשְּׁמֻעָה בָאָה, אֶל-דָּוִד לֵאמֹר: הִכָּה אַבְשָׁלוֹם אֶת-כָּל-בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וְלֹא-נוֹתַר מֵהֶם אֶחָד." שמואל ב פרק יג
ב.הבריחה לגשור וה"פיוס" עם אבי- לאחר הרצח ברחתי לגשור שם היה סבי(תלמי מלך גשו מצד אמי).שם הייתי 3 שנים,ולאחר מכן הגיע יואב בן צרויה,לקרוא לי בשם דוד לחזור לירושלים.כאשר חזרתי אבי עדיין כעס עליי ולא דיברתי איתו במשך שנתיים כך עברו להן 5 שנים מבלי שדיברתי מילה עם אבי.לבסוף קראתי ליואב על מנת שיבוא ויפייס אותי עם אבי אך הוא לא בא לכן שרפתי לו את השדה,עוד מעשה שאני מצטער עליו עד היום.לבסוף יואב הגיע וכביכול פייס אותי עם אבא אך זה לא היה נראה לי כמו משהו אמיתי,הייתה לי תחושה שזה התרחש לא מכל הלב וכי אבי עדיין שומר לי טינה על מעשיי.
וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח, וַיֵּלֶךְ אֶל-תַּלְמַי בֶּן-עמיחור (עַמִּיהוּד) מֶלֶךְ גְּשׁוּר; וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ, כָּל-הַיָּמִים. לח וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח, וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּר; וַיְהִי-שָׁם, שָׁלֹשׁ שָׁנִים. לט וַתְּכַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, לָצֵאת אֶל-אַבְשָׁלוֹם: כִּי-נִחַם עַל-אַמְנוֹן, כִּי-מֵת. שמואל ב פרק יג
כא וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-יוֹאָב, הִנֵּה-נָא עָשִׂיתִי אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה; וְלֵךְ הָשֵׁב אֶת-הַנַּעַר, אֶת-אַבְשָׁלוֹם. כב וַיִּפֹּל יוֹאָב אֶל-פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ, וַיְבָרֶךְ אֶת-הַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר יוֹאָב הַיּוֹם יָדַע עַבְדְּךָ כִּי-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר-עָשָׂה הַמֶּלֶךְ, אֶת-דְּבַר עבדו (עַבְדֶּךָ). כג וַיָּקָם יוֹאָב, וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּרָה; וַיָּבֵא אֶת-אַבְשָׁלוֹם, יְרוּשָׁלִָם. {ס}
כד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ יִסֹּב אֶל-בֵּיתוֹ, וּפָנַי לֹא יִרְאֶה; וַיִּסֹּב אַבְשָׁלוֹם אֶל-בֵּיתוֹ, וּפְנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָה
ח וַיֵּשֶׁב אַבְשָׁלוֹם בִּירוּשָׁלִַם, שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, לֹא רָאָה. כט וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם אֶל-יוֹאָב, לִשְׁלֹחַ אֹתוֹ אֶל-הַמֶּלֶךְ, וְלֹא אָבָה, לָבוֹא אֵלָיו; וַיִּשְׁלַח עוֹד שֵׁנִית, וְלֹא אָבָה לָבוֹא. לוַיֹּאמֶר אֶל-עֲבָדָיו רְאוּ חֶלְקַת יוֹאָב אֶל-יָדִי, וְלוֹ-שָׁם שְׂעֹרִים--לְכוּ, והוצתיה (וְהַצִּיתוּהָ) בָאֵשׁ; וַיַּצִּתוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם, אֶת-הַחֶלְקָה--בָּאֵשׁ. {פ}
לא וַיָּקָם יוֹאָב, וַיָּבֹא אֶל-אַבְשָׁלוֹם הַבָּיְתָה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-הַחֶלְקָה אֲשֶׁר-לִי בָּאֵשׁ. לב וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל-יוֹאָב הִנֵּה שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר בֹּא הֵנָּה וְאֶשְׁלְחָה אֹתְךָ אֶל-הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, לָמָּה בָּאתִי מִגְּשׁוּר--טוֹב לִי, עֹד אֲנִי-שָׁם; וְעַתָּה, אֶרְאֶה פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וְאִם-יֶשׁ-בִּי עָוֹן, וֶהֱמִתָנִי. לג וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל-הַמֶּלֶךְ, וַיַּגֶּד-לוֹ, וַיִּקְרָא אֶל-אַבְשָׁלוֹם וַיָּבֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ עַל-אַפָּיו אַרְצָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ; וַיִּשַּׁק הַמֶּלֶךְ, לְאַבְשָׁלוֹם. {ס} שמואל ב פרק יד
ג.המרד וניסיון לקחת את מלוכת אבי-כאשר כביכול השלמתי עם אבי החלטתי שזה הזמן לפעול וליזום ולנסות לקחת את מלוכתו.ניצלתי את זה שכלאב הבן השני מת והבן הבכור נרצח והבנתי שאני הוא זה שיהיה יורש העצר.שיקרתי לו שנדרתי נדר בחברון ולמעשה לקחתי 200 מכובדים והתחלתי לצבור תאוצה רבה לקראת המרד.התקדמתי והיה לי מאוד קשה ללכת נפשית מפני שזה מאוד קשה למרוד באבא שלך כשכל כך אהבת אותו ויש לך קשר דם איתו.למרות כל זאת הייתי נחוש ודבק במטרה.נעזרתי במרכבות ובסוסים וב-50 רצים והראתי לכל העם שאני יורש העצר.
. "וַיְהִי, מֵאַחֲרֵי כֵן, וַיַּעַשׂ לוֹ אַבְשָׁלוֹם, מֶרְכָּבָה וְסֻסִים; וַחֲמִשִּׁים אִישׁ, רָצִים לְפָנָיו. וַיְהִי, מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה; וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם, אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֵלְכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת-נִדְרִי אֲשֶׁר-נָדַרְתִּי לַיהוָה, בְּחֶבְרוֹן. ח כִּי-נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ, בְּשִׁבְתִּי בִגְשׁוּר בַּאֲרָם לֵאמֹר: אִם-ישיב (יָשׁוֹב) יְשִׁיבֵנִי יְהוָה יְרוּשָׁלִַם, וְעָבַדְתִּי אֶת-יְהוָה. ט וַיֹּאמֶר-לוֹ הַמֶּלֶךְ, לֵךְ בְּשָׁלוֹם; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ חֶבְרוֹנָה. וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם מְרַגְּלִים, בְּכָל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: כְּשָׁמְעֲכֶם, אֶת-קוֹל הַשֹּׁפָר, וַאֲמַרְתֶּם, מָלַךְ אַבְשָׁלוֹם בְּחֶבְרוֹן. יא וְאֶת-אַבְשָׁלוֹם, הָלְכוּ מָאתַיִם אִישׁ מִירוּשָׁלִַם, קְרֻאִים, וְהֹלְכִים לְתֻמָּם; וְלֹא יָדְעוּ, כָּל-דָּבָר". שמואל ב פרק טו
3.מה היה רגע השפל בחייך?
ללא ספק היו לי כמה רגעי שפל בחיי,אך לדעתי הבולט והמשמעותי מכולם היה כאשר רצחתי את אמנון.לדעתי ,זו היתה טעות נוראית ולא משנה עד כמה כעסתי על אמנון לא הייתי צריך לגרום למותו.הלכתי בדרכו השלילית של אבי ואני מאוד מצטער על כך.אין ספק שאם רציתי להיות מלך ולהתמודד לראשות המלוכה הייתי צריך להתנהג אחרת,מפני שזה ממש לא מתאים למלך לרצוח ככה אדם אחר,לא משנה מאיזו סיבה.באותה התקופה במקום לברוח לגשור,מעשה מאוד משפיל ומאוד לא בוגר מצידי הייתי צריך לבוא לדוד כמו גבר אמיתי ולהגיד לו שטעיתי.יכול להיות אז הוא היה סולח לי באמת,וכל המרד לא היה קורה.
4.מה היה רגע השיא בחייך?
ללא ספק רגע השיא בחיי היה הרגע בו כל המכובדים הלכו אחרי ושיתפו איתי פעולה,הרגע בו כביכול הומלכתי היה רגע חשוב ומרגש עבורי, אמנם בצורה שלילית.הרגע בו אחד היועצים החכמים אחיתופל היה לצידי ורצה לעזור לי היה רגע מאושר מבחינתי,מפני שבאותה תקופה הייתי חייב את עצתו,פחדתי לצאת כנגד אבי המנוסה והעוצמתי.באותו הזמן כאשר כולם היו איתי הייתי בטוח כי אני עוד רגע כבר מלך על ישראל.זה בהחלט ההישג הכי גדול עבורי היה אז,ורגע השיא שלי בחיי.
5.השאלה:מדוע הקשבת לעצת חושי ולא לעצת אחיתופל?
התשובה:ובכן,שאלה מעניינת.כאשר אחיתופל אמר לי את העצה לא הייתי סגור עליה מפני שמאוד חששתי מאבי,ידעתי שאם נתקוף אותו כאשר יש לנו קומנדו כל כך קטן אנו לא נשיג תוצאות.לכן כאשר חושי בא שאלתי אותו מדוע אתה בא אליי, אתה לא עם הצבא של דוד?הוא אמר לי שכל העם הולך איתי אז האמנתי לו.זה היה מאוד משכנע.הוא אמר לי שאחיתופל איש חכם מאוד אך במקרה הזה לדעתו הוא טועה,וכי הוא לא יצליח לנצח את צבאו הרב והמיומן של דוד.בגלל הפחד הגדול שהיה בי לתקוף כבר הלילה ככה כמעט לבד אדם כה חזק כמו דוד,"השתפנתי" ובחרתי להקשיב לחושי שאמר לי שאני צריך לגייס את כל העם ורק אז לתקוף.חשבתי לעצמי שאם נהיה יותר,אז הסבירות שנצליח תהיה גבוהה יותר לכן בחרתי בעצתו ולא בעצת אחיתופל.
6.אילו עצות היית מייעץ לנו האנשים החיים בשנת 2012?
ראשית, בתחום הבין אישי, לכבד את ההורים ולא רק אותם אלא את כל בני האדם על מנת שלא להגיע למצבים שאליהם אני הגעתי,כמו המרד והרצח.לא להיות אדיש להורים ולעזור ולהוקיר אותם,לא להיות אדיש ומפונק כלפיהם,לא לשקר להם בחיים כמו שאני שיקרתי לאבי.להיות אדם טוב מוסרית ואם טעית יש להודות בטעות ולבקש סליחה,מה שאני לא עשיתי כשרצחתי את אמנון.
שנית,בתחום הצבאי,אני נותן עצה מנסיוני הרב שצברתי במלחמה באבי,לחשוב טוב לפני שנלחמים אולי יש לחתום על הסכם שלום,ואם האויב מאיים עליך ואתה לא יכול לפתור איתו את הבעיה בשלום,אתה חייב להלחם בו בבטחון ולתקוף אותו ללא היסוס אסור לפחד.יש לחשוב טוב טוב מבחינה אסטרטגית כיצד יש לבצע את המהלכים הנכונים שיובילו לתבוסת האויב.במקרה של מדינת ישראל,אני מציע לה לא לחכות שהמדינות האויבות שגובלות איתה יתקפו אלא לפעול מיד ולתקוף אותן לפני שיהיה מאוחר מדי(כמו שקרה במרד-עצת אחיתופל). מנסיוני יש לשאוף למצב של שלום ולמצב שבו אין מלחמות.
7.השוואה ביני לבין אבשלום:
נקודות דמיון: שנינו נחושים ודבקים במטרה,שואפים להצליח.ניתן לראות זאת בכך שאבשלום היה נחוש בדעתו למרד,אסף צבא וכמעט ולקח לדוד את המלוכה.אבשלום מתגלה כאדם ששואף להצליח ולהיות ראשון,יורש העצר.הוא הורג את אמנון וכלאב מת לכן הוא עומד בשער העיר ומתנהג כמלך,מראה אגו גדול.הוא שואף לקחת לדוד את מקומו כמלך,להיות שופט על העם במקום דוד ולקבל את הכבוד והפאר שדוד קיבל כאשר היה מלך.
נקודות שוני: אבשלום מתגלה כאדם לא צנוע,מפונק ובעל אגו גדול,בנוסף הוא מוכן להרוג את אביו אפילו, על מנת להיות הגדול מכולם,מוכן להעיף כל מכשול וכל דבר שמפריע לו בדרכו אל השיא ותהילה שאליה הוא חושב שהוא ראוי להגיע.הוא בן אדם מרדן,לא יודע להודות לדוד על ך שגידל אותו ואהב אותו כבן,לא מעניין אותו שהוא אבא שלו ,מתנהג באדישות ומוכן לעשות הכל כדי להיות מלך.לעומתו,אני משתדל להיות צנוע ולא להתנהג כך,אני לא ימכור חבר בחיים,כדי שלי יהיה טוב,אני מעדיף שיהיה טוב לאחר מאשר לי.
8.בתמונה זאת ניתן לראות את אבשלום כאשר שערו נתפס בעץ,לאחר שברח מאביו,בתמונה רואים את אבשלום חסר עונים,מפוחד ולא יודע מה עליו לעשות,כנגד יואב עם המבט האכזרי,שהורג את אבשלום המסכן.בחרתי דווקא בתמונה זו מפני שהיא משקפת את אבשלום במצב הכי משמעותי וגורלי בחייו,המצב בו הוא עומד למות.
9.אבשלום/מיכאל דגלין
ילדים רבים נולדו לדוד,
אך אבשלום הוא ילד מיוחד ויחיד.
שם אימו היה מעכה,
הוא נולד ממש בבית מלוכה.
הוא היה נער נאה ממלכת יהודה,
נער שאין כמותו בכל הממלכה.
נער פחדן חסר ביטחון,
כזה לא נראה עוד בחברון.
בביתו התרחשו אירועים מסעירים,
אירועים ששינו לו את החיים.
אירועים שלימדו אותו דברים לא טובים,
דברים פשוט שליליים.
אבשלום היה ילד מפונק,
ובנוסף לכך היה לו אגו ענק.
את אביו לא כיבד כלל,
ולא הוקיר אותו בכלל.
מעשיו של דוד הנוראיים ,
התבררו לו כדברים נתפסים.
הוא הבין שלמלך מותר לעשות הכל,
מפני שהוא זה שנמצא מעל לכל.
כאשר שמע שאמנון אנס את תמר,
הוא ידע מה עליו לעשות ובחר מה שבחר,
ללכת בדרכו השלילית של אביו ,
ולרצוח את אחיו.
לאחר הרצח הוא בחר לברוח לגשור,
שם שהה סבו האהוב,
לכן זה היה לנו על כך ברור.
שם שהה 3 שנים,
וחי לו חיים מאוד רגועים.
יואב החזיר אותו,
מפני שראה עד כמה דוד מתגעגע לבנו,
אך כשחזר דוד לא בא לקראתו,
הדחיק אותו שנתיים ולא דיבר איתו.
אבשלום מבין שעכשיו זהו זמנו ,
לנקום ולקחת את מלוכתו.
אבשלום פותח מיד במרד,
כאשר הוא רוכב על הפרד.
דוד מבין שבנו האהוב יצא נגדו,
ולכן הוא נס על נפשו.
הוא מבולבל ,
ואינו יודע מה עליו לעשות בכלל.
לבסוף כשקורע הוא את בגדיו,
יודע הוא שעליו,
לברוח כמה שיותר מהר,
אחרת יאחר.
שולח הוא את חושי הארכי,
בעודו הוא בורח אל עבר הירדן המזרחי.
חושי מציע לאבשלום עצה,
שתעזור לדוד אך לאבשלום היא רעה.
אבשלום בוחר שלא לקבל את עצת אחיתופל הטובה,
ולקבל את עצתו של חושי הרעה.
כך מכיסא המלוכה הוא נפרד,
ובעצם הוא לא מרד!
דוד המתאבל לא סלח לבנו,
אך בסתר לבו,
התגעגע אליו ולא רצה במותו.
כאשר שני הצדדים נפגשים,
ביער אפרים סבוך העצים.
אבשלום בורח מצבאו של דוד,
נתפס שערו הארוך באחד העצים.
למרות פקודתו של המלך דוד,
יואב בא והורג את אבשלום .
כעת לאחר שמת אבשלום,
דוד הוא המלך,
ויש לנו שלום!
